בימ"ש למשפחה ת"א, ש' שפרה גליק: פס"ד בנושא סתירת חזקת השיתוף (תמש16680-04-11)

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעת התובע להצהיר כי הוא זכאי להרשם כבעלים של מחצית הזכויות בדירה ברח' ..... תל אביב, המהווה חלק מזכויות בחלקה .. בגוש ... (להלן- " הדירה").

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         התובע, שהוא בן 90 ביום הגשת התביעה, והמנוחה א.ז. ז"ל, שנשאה ת"ז .... ונפטרה ביום 20.9.2010 (להלן- " המנוחה"), היו נשואים זל"ז מאז 1962. לשני הצדדים היו ילדים מנישואיהם הקודמים ולא היו להם ילדים משותפים.

2.         לטענת התובע, התובע והמנוחה רכשו את הדירה בשנת 1996 ולשם רכישתה מכרו את דירת מגוריהם הקודמת ברח' ....., ואת ההפרש בין תמורת המכר לתמורה הרכישה מימן התובע " מתוך כספי חסכונות שהיו לבני הזוג בבנק".

3.         הזכויות בדירה נרשמו על שם המנוחה לבדה.

4.         לטענת התובע בתביעתו, על הצדדים חלה "הלכת השיתוף", לאור מועד נישואיהם. עוד נטען על ידי התובע, כי הצדדים חיו חיים הרמוניים ותקינים.

5.         עוד טען התובע כי הזכויות בדירה הקודמת, היו רשומות על שם שני הצדדים, בחלקים שווים.

6.         המנוחה הותירה במותה צוואה מיום 4.7.1999, אשר קוימה רק ביום 3.7.2011, לאחר שהתובע הסיר את התנגדותו לצוואה.

            בצוואתה, ציוותה המנוחה את הדירה לשלושת ילדיה, הם הנתבעים 1-3.

7.         בכתב תביעתו המתוקן ציין התובע (ראה סעיף 8 לכתב התביעה המתוקן) " למרות שהנתבעים הוכרזו כיורשים התביעה מוגשת כבר עתה, שכן קיימת משמעות להגשת התביעה בחיי התובע. לאור גיל התובע, חפץ התובע למנוע מצב בו התביעה תוגש שלא בחייו".

8.         מנגד, כפרו הנתבעים בהגנתם בתביעתו של התובע.

9.         לטענת הנתבעים, תביעתו של התובע הוגשה בחוסר תום לב ותוך פגיעה בעקרון ההסתמכות. לטענתם התובע ידע ויודע כ הזכויות בדירה רשומות ע"ש המנוחה מעת שהזכויות נרכשו על ידי המנוחה, וכי רישום זה נעשה שלא כמו הרישום בדירה קודמת של בני הזוג מכח הסכמתם המפורשת של הצדדים, ובכך הוגדרה הדירה כנכס שאינו משותף " וזאת על מנת שתובטח העברתה בשלמות לצאצאיה של המנוחה מנישואיה הראשונים".

10.        לטענת הנתבעים בהגנתם, בשנת 1999 עשו התובע והמנוחה צוואות במקביל, כצוואה משותפת, אצל עו"ד שועה ג'יג'י. התובע הצהיר בצוואתו מיום 1.7.99 באופן מפורש, בסעיף 3 לצוואה, כי " אין לי זכויות בדירת המגורים הזו, הרשומה על שם אשתי, מלבד זכותי למגורים בדירה. לכן בעת פטירתי תעבור הדירה ליורשיה של אשתי בלי עוררין".

            העתק צוואתו של התובע צורף לכתב ההגנה וסומן נספח "א'".

11.        לטענת הנתבעים, התובע ידע כי המנוחה עשתה את צוואתה בסמוך לעריכת צוואת התובע ובהסתמך על צוואת התובע, ואכן ציוותה את הדירה בשלמותה לצאצאיה, והותירה לתובע זכויות מגורים בדירה בלבד עד ליום מותו, וזאת בנוסף ליתר עזבונה אשר הועבר לתובע על פי צוואתה, ולאחר אריכות ימיו לצאצאיה.

12.        עוד טענו הנתבעים כי בנסיבות המקרה הנדון לא חלה חזקת השיתוף, וכי חזקה זו נסתרה עקב הוכחת כוונה להעדר שיתוף מנסיבות הענין, וכי הצדדים הבהירו מפורשות כי אין לתובע זכויות בדירה והחריגו את הזכויות בדירה מכוונת השיתוף, אם היתה להם. סתירת החזקה, לטענת הנתבעים, נעשתה הן ברישום הנפרד של הזכויות בדירה והן בצוואת המנוחה.

13.        הנתבעים טענו כי בערוב ימיה חלתה המנוחה בסרטן השד, ונוכח חששה למות נעזרה בבנה לרכישת הזכויות בדירה, מבלי לשתף את התובע, מכיון שרצתה להבטיח את זכויות צאצאיה לבדם.

            לטענת הנתבעים, רישום הזכויות בדירה על שם המנוחה בלבד אינו מקרי, והצדדים ייחסו חשיבות רבה לרישום הזכויות בדירה על שם המנוחה בלבד, נוכח הסכמתם להחריג זכויות אלה ממסת הנכסים המשותפים שלהם.

14.        הנתבעים הוסיפו וטענו כי המנוחה התגרשה מבעלה הראשון רק בשנת 1962, ולפיכך נישואיה עם התובע היו קצרים מן הנטען. עוד טענו הנתבעים, כי נישואי הצדדים לא היו הרמוניים כלל ועיקר.